10 דברים עלי ופאי שוקולד לבן לימוני

פאי שוקולד לבן לימוני

טליה  העבירה לי את העונג המפוקפק משהו לכתוב על עצמי עשרה דברים. אז למרות שלא הלכתי לעבודה היום, והתכוונתי למצוא זמן לכתוב, הגעתי לכמעט חצות ועדיין הרשומה שלי בחיתוליה (זה היה אתמול).

הנה הדבר הראשון שאני יכולה להגיד על עצמי: כשאני צריכה לעשות משהו, אני צריכה להכנס לזה. אני חושבת על העניין, אני קוראת כל מיני דברים שיביאו לי את המוזה, אני משתהה. אני רואה טלויזיה, אני בודקת מה חדש בפייסבוק. אני מכינה אוכל, ממלאה מדיח, או מרוקנת אותו ואז כמובן ממלאה שוב. בסוף זה קורה אבל הייתי רוצה להיות יותר ממוקדת. אבל אם יש לי דד-ליין אני תמיד עומדת בו אבל אני צריכה שזה יהיה אמיתי, שמישהו אחר קבע לי אותו.

וזה מוביל אותי לדבר השני: אני אוהבת אתגרים. ככה הגעתי למנטקה ולפרוייקט כחומר-ביד-הבלוגר. ככה הכרתי את טליה.

3. הפרוייקט הזה כחומר-ביד-הבלוגר מתחבר לזה שאני אוהבת לחשוב על אוכל ועל מתכונים. שאני אוהבת להמציא דברים ולפנטז איך הם יראו, ושאני לא נבהלת אם זה לא יצא כמו שהתכוונתי. תמיד אפשר לנסות שוב. כמו למשל המתכון הנוכחי, זה שמלווה את הרשומה הזאת. התחלתי לדמיין אותו כשהכנתי את המתכון למיני קיש תירס, ועיצבתי את קלתיות הבצק בתוך התבנית. בזמן שהאצבעות שלי היו בתוך הבצק חשבתי על בצק פריך שנאפה ביחד עם מילוי שוקולד. מיני-פאי-שוקולד אפוי. אחר כך היה לנו מפגש בלוגריות  אליו הביאה פני טראפלס של שוקולד לבן ולימון, מדהים. אז המתכון הפך למיני-פאי-שוקולד-לבן-לימוני-אפוי. בזמן שאני כותבת את הרשומה אני עדיין לא יודעת איך זה יצא*.

4. אני בן אדם של רשימות. חוץ מרשימות של סופר, שלרוב נשארות על השולחן בבית, אני מכינה גם רשימות של דברים שאני רוצה להחליף בבית, לעשות בשנה הקרובה או רק ביום שישי. כשאני מארחת אני מכינה רשימת קניות והכנות לפי ימים ולוחות זמנים. ברשימה מסויימת יכול להופיע המשפט: לכתוב פוסט על… או לצלם בננה.

5. אני אוהבת לקרוא ואני קוראת המון, ספרים בעיקר אבל גם בלוגים. לאחרונה אני קצת בפיגור עם הספרים אבל בלוגים זה תמיד קל ונוח ומסתדר גם אין כל כך זמן. הספר האהוב עלי ביותר הוא גאוה ודעה קדומה של ג'יין אוסטן ויש לי שתי גרסאות שלו בעברית ואחת באנגלית וכל הספרים זמינים וקרובים אלי כדי שאוכל לקרוא קטע שעושה לי הרגשה טובה אם אני זקוקה לזה, למשל הצעת הנישואין של דארסי לאליזבת'.

6. אני אוהבת סדרות טלוויזיה והטעם שלי נע בין האנטומיה של גריי ליומני הערפד וכל מה שביניהן. אני לא אוהבת קומדיות, סיטקומים ויסלחו לי כל האדוקים, מעולם לא נסחפתי בהתלהבות אחרי סיינפלד. אני יכולה לראות פרק של חברים או איך פגשתי את אמא אם אני נופלת עליו בזמן פנוי אבל זה אף פעם לא בתוכנית שלי ולא מטריד אותי אם לא ראיתי. לעומת זאת סדרות כמו שרלוק, או מד-מן יוצרות אצלי ציפייה. אבל אם ישדרו בחינוכית את גאווה ודעה קדומה הבריטית עם קולין פירת' אני אצפה בזה בלופ. לפני שנה נתקלתי בסדרה אינטרנטית שנקראת יומניה של ליזי בנט והתמכרתי קשות. מומלץ ביותר.

7. כשהייתי ילדה לא אהבתי לאכול. הרבה מאכלים נראו לי חשודים בצורתם או בצבע שלהם ולא הסכמתי לטעום אותם. חצילים, גבינה צהובה, ריבה ואפילו קולה. עד היום יש כל מיני מאכלים שאני לא מתפעלת מעצם קיומם ולא טעמתי אף פעם כמו מוח או טחול או עוד אברים שונים שלא ממש עושים לי תיאבון, אבל אני לא צמחונית. אין לי שום כוונות לטעום חרקים או שרצים וגם סרטן לא עושה לי את זה, לא משנה כמה תתמוגגו. צירופים לא קונבנציונליים כמו קינוח שמכיל פסטרמה אני אטעם רק אם לא אדע מה אני טועמת. אני מתה על פירות אבל מעולם לא טעמתי גויאבה. כאמור, המראה החיצוני מאוד משפיע עלי ולקח המון שכנועים עד שטעמתי ליצ'י (הזכיר לי מוח). המאכל האהוב עלי ביותר, אם אפשר לקרוא לזה מאכל זה שוקולד. שוקולד בכל צורה, כולל שוקו וגלידת שוקולד. פעם אכלתי במסעדה באילת כנפיים ברוטב שוקולד. היה מדהים. אבל שוקולד לבן אני אוכלת רק כחלק מעוגה או קינוח.

8. יש לי שני ילדים, וגם כלבה. אחרי שהכלב הקודם הלך לעולמו, אמרתי שלא רוצה יותר. הילדים חפרו והבטיחו שהם ירדו, אז הם הבטיחו. כשאני מטיילת עם הכלבונת, אני חושבת על כל מיני דברים שאני רוצה לכתוב ומקווה שכשימציאו את המכשיר שמקליט את המחשבות אני עוד אספיק להשתמש בו. בדרך כלל כשאני חוזרת הביתה, חצי ממה שרציתי לכתוב הולך לאיבוד.

9. אני אוהבת לארח, אני אוהבת לתכנן תפריט ולהתאים את המנות. מצד שני, כשאני מחליטה לארח, ולא משנה אם זה בגלל חג או יום הולדת לאחד מילדיי, בדיוק מישהו מציע לי כרטיסים להופעה בערב קודם או טיול כיפי על חשבון העבודה ולפעמים גם וגם. אז אני כמובן מחליטה שאני יכולה לעשות הכל ונכנסת למחול מטורף כי אני מכינה הכל לבד ולא קונה מוכן. כשכולם הולכים אני מרגישה כמו אחרי מלחמת התשה וזקוקה לשבוע שינה וכמובן מקבלת החלטה שהפעם הבאה תהיה אחרת. יחי החופש לקבל החלטות.

10. יש לי קטע בבישול ואפיה שאני לא אוהבת בזבוז. אני מעמידה את מיכל השמנת המתוקה שיטפטף מעל הכלי את טיפותיו האחרונות. אני מגרדת עם מרית את הקערה וגם את מיכל היוגורט (למשל) וזה משהו שלקחתי מאמא שלי. עם זאת, כשאני רואה אותה עושה את זה אני מבינה שזה קיצוני. אבל אם אני רואה מישהו חותך את הראש של העגבניה או הפלפל וזורק חלקים טובים למאכל, זה מעצבן אותי אפילו אם זה בתוכנית טלויזיה.

ועכשיו המתכון:

המצרכים:

קלתית

1/3 כוס שמנת מתוקה
2 כפות מיץ לימון
1 כוס קמח
1 כף סוכר
גרידה מחצי לימון
1/4 כפית מלח
1/2 כפית אבקת אפיה
1/2 כפית סודה לשתיה
60 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות

למילוי:

200 גרם שוקולד לבן
2/3 כוס שמנת מתוקה
2 ביצים L
גרידה מלימון וחצי
65 מ"ל (גרם) מיץ לימון

לעיטור:

1 לימון
1/2 כוס סוכר
1/2 כוס מים
מים לבישול

מיכל שמנת מתוקה
כף אבקת סוכר

אופן ההכנה:

מחממים תנור ל 175-180 מעלות. מוזגים את 1/3 השמנת לקערית ומוסיפים את הלימון. מניחים לעמוד. מערבבים את חומרי הקלתית היבשים: קמח, סוכר, מלח, אבקת אפיה, סודה לשתיה וגרידת לימון בקערה נוחה ללישה באצבעות. מוסיפים את קוביות החמאה ומפוררים את הקמח עם החמאה בידיים עד שמתקבלת תערובת שדומה לחול. אפשר כמובן להכין את הבצק במעבד מזון אבל זה ממש קל בידיים. אחרי שהחמאה והקמח הפכו לפירורים, שופכים פנימה את השמנת-לימון ומערבבים עם מזלג עד שמתקבל בצק רך. ממש מספר ערבובים בודדים. מחלקים את הבצק בין 24 קלתיות בתבנית מיני קאפקייקס שרוססה בספרי שמן. אפשר כמובן להכין גם 12 קלתיות בתבנית קאפקייקס רגילה. עוטפים בניילון נצמד ומאפסנים במקרר.

מכינים את המילוי. ממיסים שוקולד לבן ושמנת במיקרו או על אדים. אפשר גם לשבור את השוקולד לקוביות בקערה, לחמם את השמנת בפינג'אן או קלחת ולשפוך על השוקולד. מערבבים היטב לתערובת הומוגנית. מוסיפים גרידת לימון ומיץ לימון ומערבבים היטב. טורפים שתי ביצים ומערבבים לתוך תערובת השוקולד.

מוזגים בעזרת מצקת קטנה את התערובת לתוך הקלתיות ואופים במשך 20 דקות, עד שהשולים של הקלתית מזהיבים. אם נשאר מעט מתערובת המילוי (נשאר קצת), מוזגים לכוסיות חסינות חום ואופים יחד עם המיני-פאי.

מוציאים מהתנור ומצננים. אחרי שהמיני-פאי הצטננו מחלצים אותם מהתבניות בזהירות, ושמים להמשך צינון במקרר.

חותכים את הלימון לפרוסות דקות ואותן חותכים לרבעים. מכסים במים ומבשלים עד רתיחה. לאחר הרתיחה שופכים את המים ומוסיפים מים טריים. שוב מביאים לרתיחה ושופכים. עכשיו מוסיפים חצי כוס סוכר וחצי כוס מים ומבשלים עד שהמים מתאדים והסוכר מתקרמל וקליפות הלימון הופכות למעין ריבה. מצננים.

אחרי שהמיני-פאי הצטננו לפחות ארבע שעות במקרר, מקציפים את השמנת המתוקה עם אבקת הסוכר לקצפת יציבה. מקשטים את המיני-פאי בריבת לימון ומעטרים בפרחי קצפת.

עכשיו מכינים כוס שוקו או קפה הפוך, מוסיפים לו מנה הגונה של קצפת (כי נשאר) ומתענגים על המיני פאי.

*יצא מעולה.

ואת השרביט אני מעבירה לדורית מניחוח לישה, לענת מעל עיצוב ושאר ירקות ולשרון מזויות.

תהנו.