החיים בסרט(ן) ופשטידת בשר

החיים זה לא סרט אמריקאי. משפט שאני נוהגת לומר לעצמי כל פעם שאני דומעת מול קיטש הולמרקי ש"מבוסס על סיפור אמיתי". החיים זה הרבה יותר מסובך, מורכב, מופלא ומלא בכל כך הרבה מימדים, וכתיבה עליהם גורמת לי לפעמים לתחושה של הקטנה. איך אפשר להסביר את התחושה שעוברת בגוף כשהבן הבכור שלך, שהוא כבר גדול (עשרים) ומתעקש להכנס לרופא לבד, יוצא ממנו ואומר במין טבעיות: זה גידול ממאיר על בלוטת התריס.

P1060835-001

ממאיר, אני מריצה את המילה בראש, ממאיר זה סרטן וחוסר האמון נודף מכל איבר בגוף שלי, במיוחד מהעיניים. לבן שלי יש סרטן וצריך להוציא אותו. חוסר האמון שולח אותי לבקש חוות דעת נוספת ואחר כך התייעצות עם רופא פרטי בתשלום הגון כי מי יודע  אם הרופאים ברפואה הציבורית הקדישו לעניין את כל מה שצריך. אבל חוות הדעת השניה וגם הרופא הפרטי שהוא הבוס של הרופא הציבורי אומרים אותו דבר, זה סרטן וצריך להוציא אותו.

P1060841

ואז נדמה, שאולי בכל זאת, הולמרק התערבו כי הגילוי המקרי בשלב כה מוקדם, כשאין שום סימנים, מביא לכך שהכל נגמר במין זבנג וגמרנו. ניתוח, מסירים את בלוטת התריס, משחררים מהצבא (סוג של הטבה, תלוי מאיזה צד מסתכלים על זה) וחיים על כדורים לנצח. היה סרטן ואיננו.

ואז נדמה גם שהמס לאלוהי הסרטן שולם, ומעתה אנחנו לא צריכים לדאוג בעניין הזה, אז נדמה.

P1060859

כי עוברת לה שנה, ואז הבן הצעיר (כמעט 15) מודיע שיש לו שתי בלוטות חשודות בצוואר שקצת כואבות ולא נעלמות. כיוון שהמס שולם, אני פוטרת אותו באמירה: זה יעבור. אבל זה לא עובר. עושים בדיקות ולא מוצאים כלום. אני אוחזת בדעתי שזה לא כלום. הברק לא מכה פעמיים באותו מקום והסרטן אינו גנטי. אבל הולמרק נחושים בדעתם למשוך הרבה דמעות מהסרט הזה.

כשהבדיקות החיצוניות (דם, אולטרסאונד) לא מעלות דבר עוברים לבדיקות פולשניות. ביופסיה. הרופאה יוצאת מחדר הניתוח ואומרת לי שזה לא נראה טוב, אבל נחכה לתוצאות של הבדיקות. אני מביטה בה בחוסר אמון, קו שהולך איתי לאורך כל הדרך, אבל לא ממש עוזר. כל זה קורה בדיוק לפני שנה, כמה ימים לפני ראש השנה, כמה ימים אחרי שפתחתי את הבלוג הזה.

P1060863

בערב חג סוכות, בדיוק כשאני יוצאת מהסופר,  הרופאה מתקשרת להודיע לי שיש תשובות והבשורות לא טובות, זה סרטן. התקווה שנאחזתי בה עד כה מתפוגגת בבת אחת. היא מעדכנת אותי שכבר קבעה לי תור במכון האונקולוגי לילדים בתל השומר מיד אחרי החג.

מה שעוד עומד בפני זה להודיע לנער, שכל הזמן שואל אותי מה עם התוצאות. רק שזה בדיוק כמה ימים לפני יום ההולדת שלו. הוא בן 15 ותכננו ארוחה משפחתית. חוץ מזה, הבנות מהכיתה אירגנו לו בעזרתי מסיבת הפתעה בבית של אחת מהן.

אז אני שומרת את הכל בבטן, מבשלת, מארחת, אופה עוגות יום הולדת. בשבת בבוקר הוא קם ויוצא לחברים. כשהוא חוזר אני נכנסת לחדר שלו ומחפשת את המילים המתאימות. הרופאה התקשרה אתמול (אני משקרת, זה לא היה אתמול), והתשובות לא טובות. המבט שלו קורע אותי מבפנים, במיוחד שהוא אומר לי: תצאי מהחדר שלי. מאחורי הדלת הסגורה אני שומעת אותו בוכה ובגלל שהחיים שלנו לא סרט, אני לא יכולה לעשות כלום.

לסיפור הזה יש הפי-אנד.

היום, אחרי שנה, אנחנו חוגגים לו יום הולדת 16. הסרטן מוגר ובתיאוריה, הולמרק יכולים לעשות את הסרט.

P1060865

אבל החיים זה לא סרט. אני משתדלת לנפנף את החרדה שאוחזת בי מידי פעם כשאני פוגשת ילד שהבריא וחלה שוב. גם הוא, למרות שהוא מנסה להסתיר את זה ממני, מודאג מכל בליטה או הרגשה לא טובה. אנחנו מגיעים לביקורת כפי שנקבע, הבדיקות מראות שהכל בסדר אבל החרדה זורמת לה בשקט מתחת לפני השטח ומידי פעם מרימה את ראשה. בשנים הקרובות זה לא ישתנה כל כך.

גם לבלוג שלי מלאה שנה. הרבה מהמתכונים נוסו בהצלחה רבה על הצוות במכון האונקולוגי וגם על המבקרים האחרים ובנות השירות המדהימות. היתה שנה לא פשוטה, קשה לעיתים, עצובה לעיתים וגם מרוממת רוח ונפש רוב הזמן. כי דוקא בשעות הקשות ביותר מתברר שהעולם מלא באנשים מדהימים שרוצים לתת, לעזור ולתרום בצורה שממיסה את הלב הציני ביותר.

מצד לגמרי אחר של העניין, אני מנסה לתעל את אהבת הבישול והאפייה שלי, לדברים שהוא ואח שלו אוהבים. למשל, רציתי להכין פאי רועים, אבל הוא לא אוהב פירה. בחוברת מתכונים שהסתובבה בעבודה ראיתי מתכון של פשטידת בשר עם פוקאצ'ה מעליה. בבוקר אח שלו הציץ במקרר, ראה חצילים וביקש חצילים עם בשר. אז הכנתי פשטידת חצילים ובשר עם פוקאצ'ה מעל ויצא ממש מעולה. חיפשתי מתכון לפוקאצ'ה, כי בחוברת היה כתוב בהוראות, בצק לפוקאצ'ה, בלי מתכון ומצאתי את זה. בתגובות היה כתוב שיש יותר מידי מים במתכון, אז הפחתתי את כמות המים והקטנתי את הכמויות. התערובת די דלילה וזה יוצר בצק מלא בועות, אוורירי ורך.

אפשר להכין את כל המרכיבים כמה שעות מראש ואז לסדר הכל בתבנית, לאפות כחצי שעה ולהגיש. אפשר גם לאכול את זה פושר.

פשטידת בשר וחצילים עם פוקאצ'ה

חציל בינוני
ביצה
חצי כוס קמח
בצל בינוני
500 גרם בשר בקר טחון
קופסה קטנה (260 גרם) עגבניות מרוסקות
מלח, פלפל
שמן לטיגון

לפוקאצ'ה:
350 גרם (2.5 כוסות) קמח לבן
300 מ"ל (כוס ורבע) מים
חצי כף (6 גרם) שמרים יבשים
כף (12 גרם) סוכר
כף (15 גרם) מלח
2 כפות (30 מ"ל) שמן זית
קצת מלח גס וכף שמן זית לפיזור

אופן ההכנה:

מתחילים עם הפוקאצ'ה. מערבבים קמח עם סוכר, מלח ושמרים. מוסיפים את השמן ואז בהדרגה את המים. מערבבים עד לקבלת בצק דליל. מכסים את הבצק בניילון נצמד ומכניסים למקרר. חשוב שגודל הקערה יהיה לפחות פי שתיים וחצי מהבצק, כי הוא תופח ועלול לנזול מהקערה (זה קרה).

עוברים לחציל. שוטפים אותו, מנגבים ופורסים לפרוסות בעובי חצי סנטימטר. ממליחים ומחכים כחצי שעה (ככה אמא שלי עושה, אומרים שזה מפיג מרירות אם יש בחציל). שוטפים את החציל מהמלח ומייבשים בעזרת מגבת (או מגבת נייר). מחממים שמן לטיגון במחבת גדולה ומכינים בשתי צלחות, קמח לטבילה וביצה טרופה. טובלים את פרוסות החציל בביצה ובקמח ומטגנים עד להזהבה. מניחים על נייר סופג. הטבילה בביצה וקמח, גורמת לכך שהחציל לא ישתה את כל השמן מהמחבת. לחילופין, אפשר לאפות את פרוסות החציל בתנור במשך כחצי שעה, עד שהן מתרככות.

עכשיו מכינים את מלית הבשר. פורסים את הבצל לפרוסות ומטגנים עד שהוא שקוף. מוסיפים את הבשר, ממשיכים לטגן עד שהוא משנה את צבעו. מוסיפים את העגבניות המרוסקות, מתבלים במלח ופלפל ומבשלים עוד כעשר דקות. מכבים את האש ומכסים את הסיר.

מחממים תנור לחום בינוני גבוה (185-190) ומרכיבים: מסדרים בתבנית פרוסות חציל. מעל מניחים את מלית הבשר, ואז מסדרים את בצק הפוקאצ'ה כך שיכסה את כל הבשר ויהיה צמוד לשולי התבנית ללא מרווח. מפזרים מלח גס ושמן זית.

אופים כחצי שעה, עד שהפוקאצ'ה מזהיבה ומגישים.

אוכלים חם עד פושר.

אם נשאר, מאפסנים במקרר ומחממים בטוסטר אובן או בתנור- לא במיקרו.

את הפשטידה אפיתי בתבנית אמייל יפיפיה בגודל 24 שקניתי בסבתא'לה.

 

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “החיים בסרט(ן) ופשטידת בשר

  1. החיים כסרט רע, את הלחץ מתשובות של בדיקות מהסוג הזה אני מכירה מקרוב, לשמחתי הכל יצא תקין.
    עם הכוח והשפיות שצריך לשמור עליה בשביל לעבור את זה פעמיים, אני רק יכולה להצדיע לך!
    נשיקות וחיבוקים!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s