אודות

הייתי בת 11 כשיצא הספר "ילדים מבשלים" של רות סירקיס ואמא שלי קנתה לי אותו. הדבר הראשון שהכנו ממנו היה פנקייק שבספר נקראו מחבתיות והמתכון שלה הולך איתי עד היום. די מהר ניסינו משם הרבה מתכונים כמו נקניקיות בבצק עלים והשוקו שהוספנו לו תמצית וניל, כי מי שמע אז על שוקולית.

בגיל 12 כבר בישלתי ארוחות צהריים. אמא שלי קנתה לי עוד ספר בישול לילדים, של גליה רבינוביץ'  שממש לא היה מתחרה לרות סירקיס. חוץ מזה די מהר עברתי ל"מהמטבח באהבה" ולספר ששלט במטבח של אימי "ספר בישול פולקלורי" של מולי בר-דוד שבו אהבתי לקרוא את הסיפורים המצורפים לכל מתכון.

לאחרונה חשבתי להכין ספר בישול משפחתי עם כל המתכונים האהובים עלינו מהמטבח של אימי וסבתותי, ותוך כדי גלגול הרעיון בראשי חשבתי "בלוג".

השם של הבלוג, בובעלה, הוא על שם המאכל היחידי שסבתא שלי מצד אבי לימדה אותי להכין. וזה לא שהיא אמרה לי "קחי דף ועט ותרשמי". היא אמרה, "תסתכלי מה אני עושה".

"כמה קמח מצה שמת, סבתא?"

"כמה שלוקח".

חשוב לציין שבובעלה זה מאכל מתוק של פסח, מעין פנקייק גדול שמטגנים במחבת. ועוד חשוב לציין שכל השיחה לעיל התנהלה באידיש כי זאת השפה היחידה שסבתא שלי דיברה. אז ישבתי שם במטבחון הקטן שלה, יום ועוד יום עד שהצלחתי לתרגם את ה"כמה שלוקח" לכפות. וחזרתי הביתה וניסיתי, וניסיתי שוב ובאתי אליה שוב עד שיצא מושלם. הייתי אז בת 15 ואבא שלי אמר לאמא שלי בפולנית (כן גם פולנית אני מבינה), "זה יצא בדיוק כמו של אמא שלי".

מסבתי השניה, מצד אימי, יש לי רק זכרונות של טעמים כי היא נפטרה  כשהייתי בת 16 ובמשך כמה שנים לפני כן היא לא היתה במיטבה אבל מידי פעם אני מאלצת את אמא שלי לשחזר טעמים ובדרך כלל היא מצליחה.

בבלוג יהיו מתכונים של הסבתות שלי, של אמא שלי, וגם שלי.